פסק-דין בתיק ב"ל 9558-05-12

2.         עניינה של המערערת הוחזר לוועדה, בתוקף פסק דין בהסכמה מיום 27/12/11 (ב"ל 11- 05- 15237) ("פסק הדין"). על פי פסק הדין הוטל על הוועדה לבצע למערערת בדיקה בביתה, ולאחר ביצוע הבדיקה לשוב ולשקול את עמדתה; ככל שתציג המערערת מסמכים המתייחסים לנושא ההשגחה, ממועד קודם להתכנסות הוועדה, תתייחס הוועדה לאותם מסמכים ותקבע האם יש בהם כדי לשנות מקביעתה.

3.         לטענת המערערת, הוועדה התעלמה מטענותיה בערר, לפיהן המערערת סובלת מאובדן שיווי משקל ומנפיחות ברגליים. טענת המערערת נסמכת על מכתב רופא משפחה מיום 2/1/12 (נספח ז' לערעור). המערערת הוסיפה וטענה כי הוועדה שגתה ביישום הוראות הדין בכל הנוגע לעצמאותה בביצוע פעולות היום יום, לאור העובדה שהמערערת זקוקה להשגחה מתמדת.

4.         המשיב טוען, כי הוראות פסק הדין קוימו במלואן, וכי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. אשר למסמך הרפואי, נטען כי מדובר במסמך מאוחר למועד התכנסות הוועדה, ולכן אין חובה על הוועדה להתייחס אליו.

5.         עניין לנו בהחלטה שניתנה בעקבות פסק דין. משכך, יש לבחון האם פעלה הוועדה בהתאם להנחיות פסק הדין.

6.         מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה:

א.        הוועדה התכנסה ביום 6/3/12, עיינה בפסק הדין, בדו"ח האבחון הרפואי מיום 18/1/11, דו"ח הערכת תלות מיום 12/2/12, וכן בתיק הרפואי של המערערת ובמסמכים הרפואיים שעמדו בפניה.

ב.         בנוגע לניידות בתוך הבית ציינה הוועדה כי על פי בדיקת האחות, המערערת הולכת בעזרת הליכון, יושבת וקמה בכוחות עצמה. לכן קבעה הוועדה כי המערערת עצמאית בניידותה בתוך הבית.

ג.         בכל הקשור לתחום ההלבשה, לאור העובדה כי על פי בדיקת האחות המערערת עצמאית בהלבשה, הפשטה של פלג גוף עליון ותחתון, למעט גריבת גרביים, הגיעה הוועדה למסקנה כי המערערת זקוקה לסיוע מועט בתחום ההלבשה.

ד.         בכל הקשור לסעיף הרחצה קבעה הוועדה, בהסתמך על בדיקת האחות, כי המערערת רוחצת בעצמה ידיים ופנים. בהסתמך על ההדגמה בתחום ההלבשה, התרשמה הוועדה כי המערערת מסוגלת לרחוץ הגוף בכוחות עצמה, אולם מאחר שהמערערת התקשתה בגריבת גרביים, נמצא שהיא זקוקה לסיוע ברחצת כפות הרגליים. לפיכך, קבעה הוועדה כי המערערת זקוקה לסיוע מועט בכל הקשור לרחצה.

ה.        לעניין סעיף האכילה קבעה הוועדה, על פי בדיקת האחות, כי המערערת עצמאית באכילה ובשתייה, אך זקוקה לסיוע בחימום ובהגשת מזון ושתייה. משכך, הגיעה הוועדה למסקנה כי המערערת זקוקה לסיוע מועט באכילה.

ו.         בסעיף ההיגיינה האישית ועל פי בדיקת האחות, ציינה הוועדה כי המערערת שולטת על הסוגרים, עצמאית בניידות עם הליכון, בהלבשה בשירותים ושומרת על היגיינה אישית. הוועדה קבעה שהמערערת עצמאית בתחום ההיגיינה האישית.

ז.         עוד קבעה הוועדה כי המערערת אינה זקוקה להשגחה, שכן כפי שצוין בדו"ח האחות, לא היו אירועים ותקריות בשלושת החודשים האחרונים. לדברי המערערת, היא נשארת שעתיים ביום לבד, מתמצאת בביתה, לוקחת תרופות בעצמה. לאור האמור, הוועדה בדעה כי המערערת אינה מהווה סיכון לעצמה או לסובבים אותה ואינה זקוקה להשגחה צמודה ומתמדת.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

7.         לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובדו"ח הערכת התלות, ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בדיון, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות.

עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה נימקה את החלטתה בנוגע למידת תלותה של המערערת בזולת בכל הקשור לפעולות היום יום בסעיפי הניידות בבית, ההלבשה, הרחצה, האכילה וההיגיינה האישית, ונתנה את החלטתה באופן מפורט ומנומק. הוועדה התייחסה בהרחבה לדו"ח הערכת התלות של האחות מיום 12/2/12, וקבעה את מסקנותיה באופן ברור המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה, תוך עיגון מסקנותיה בקביעותיה הרפואיות. אשר על כן, לא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

8.         אמנם המערערת הגישה מכתב של רופא המשפחה, ד"ר זועבי עבדל האדי מיום 2/1/12, בו הוא מציין, בין היתר, כי "בחודשים האחרונים חלה הידרדרות בעוצמת הסימפטומים עם נפילות חוזרות ואיטיות תגובה מוטורית". אולם, יש לזכור כי על פי פסק הדין רשאית הייתה המערערת להציג "מסמכים המתייחסים לנושא ההשגחה, הקודמים למועד התכנסות הוועדה". מכתבו של ד"ר זועבי עבדל האדי הוא מסמך מאוחר למועד התכנסות הוועדה נשוא פסק הדין, ולכן ברור מדוע אין התייחסות של הוועדה למסמך זה. אין בידי לקבל את טענת המערערת כי המכתב הרפואי מתייחס למצבה הרפואי של המערערת עובר למועד הוועדה, שכן אין במסמך דבר המצביע שכך הוא הדבר.

9.         יתר טענות המערערת מכוונות כנגד קביעות רפואיות, המצויות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן. טענות המערערת מבקשות לחתור תחת סמכויות שהוקנו לוועדה בחוק, ומשכך דינן להידחות.